Less

פורסם לראשונה במדור הספרות של "7 לילות", ידיעות אחרונות, ב-18.5.2018

הרבה דברים מטרידים את ארתור לס. עוד מעט ימלאו לו 50, הקריירה הספרותית שלו כושלת, הוא מתקשה להיזכר מתי היה בזוגיות מוצלחת, וגרוע מכל – האקס הצעיר והחתיך שלו פרדי מתחתן. ההזמנה לחתונה מציבה בפני לס שתי ברירות: או שיבוא לחתונה ויספוג מבטים ורחמים מכל עבר, או שיגיד לפרדי שאינו יכול להגיע וייאלץ להתמודד עם ההשפלה שכרוכה בכך שכולם יידעו שעדיין לא התגבר על הפרידה. אבל לס בוחר באופציה שלישית: הוא נענה לערימה של הזמנות לאירועים ספרותיים אזוטריים מהסוג שכל סופר עם טיפת כבוד עצמי לא היה מתקרב אליהם. וכך, עם אליבי מושלם, לס עוזב את סן־פרנסיסקו ויוצא למסע ספרותי מסביב לעולם; מסע שבמהלכו הוא מקווה להשלים את הרומן שהוא עמל עליו, שכונה בציניות על ידי פרדי 'יוליסס ההומואי'.

אלא שפּה זה לא 'יוליסס', והמסע של לס מתברר כקטסטרופה. במקום קיקלופים, סירנות וסלעים נודדים, לס נתקל במפלצות מסוג אחר: הומואים מרושעים בתחתוני ספידו צמודים, עיתונאיות ספרות שלא קראו ספר מימיהן ועסקני תרבות משועממים. לס עובר מאירוע משפיל אחד למשנהו ומבין שהוא נמצא בתחתית שרשרת המזון הספרותית – כמו באחד הרגעים מכמירי הלב ברומן, כשהוא מגיע לפסטיבל באיטליה שבו הוא מועמד לפרס ספרותי, ומגלה שחבר השופטים מורכב מתלמידי תיכון. הקורא הסַביר ייאלץ להתאפק שלא לצעוק על לס, "תחזור כבר הביתה ותלך לחתונה הארורה הזאת!" אבל כמו אובלומוב של איוואן גונצ'רוב, שהפך את העצלות לאידיאולוגיה, כך גם ארתור לס הופך את מלאכת ההימנעות מעימותים לעבודה מתישה; הכל – רק לא להתמודד עם האקס.

אנדרו שון גריר (מחבר הרומן 'סיפור נישואים'), ש-Less זיכה אותו בפרס הפוליצר לשנת 2018, יצר גיבור שקשה לעמוד בקסמו. מריר, ביקורתי, נוירוטי, פחדן, בלתי נסבל – מרתיח ממש – כזה שמתחשק לסטור לו או לפחות לתת לו חיבוק מלא חמלה. הכתיבה המוזיקלית של גריר, השימוש המשוכלל בשפה, מעניקים ללס תודעה מורכבת שנעה בין תובנות חדות ("רק לפרוטוקול: אושר זה לא בולשיט") לרגעים פואטיים ("הוא מנשק – איך אסביר את זה? כמו מישהו מאוהב. כמו מי שאין לו מה להפסיד. כמו מי שרק למד שפה זרה ויכול להשתמש רק בזמן הווה, גוף שני").

זהותו של המספר, שמרשה לעצמו לדבר בגוף ראשון מדי פעם ואף להביע דעה על המתרחש, נותרת בגדר תעלומה עד לדפיו האחרונים של הספר. על אף שחשיפתה נעשית באופן מבריק, המסתורין הזה מבלבל ומקשה לעיתים על הקריאה. ובכל זאת, השימוש במספר כזה מאפשר ללס להתמודד עם סיטואציות מצמיתות, בלי שייחשד ברחמים עצמיים. חרף מסע ההשפלות שהוא עובר, לס מביט היישר אל תוך התהומות שפעורים בחייו, ומתקל אותן בעזרת הומור – לא מהזן הסרקסטי,
הקל, אלא הומור אנושי, חם ומצחיק באמת.

נדיר שרומן קומי זוכה בפרס יוקרתי כמו הפוליצר. זכייה כזאת כאילו מזמינה את הקוראים לאתר מהן כוונותיו "האמיתיות" של הספר. צחקנו, נהנינו – ועכשיו ברצינות. נקודת המוצא של הרומן כאילו מזמנת לקח שיגיע ללס, ללמדנו שמקשיים אסור לברוח, שצריך להתמודד. אבל Less לא מעניק לנו את העונג המפוקפק הזה. גריר עושה כל שביכולתו כדי לא לגלוש למוסרנות, הוא לא מאמין ב"לעשות את הדבר הנכון" או באתיקה של חטא ועונש. במקום לחנך את הגיבור ואת הקהל, גריר לוקח על עצמו את המשימה הנעלה ביותר – לשמח את הקוראים. לא לאידו של ארתור לס, אלא יחד איתו, באודיסיאה ההומואית המטורללת שהוא נקלע אליה, רק כדי לא להתעמת עם כמה שדים מהעבר, לבושים בספידו צמודים.

Less// Andrew Sean Greer } 2018

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *