עיר הבדידות

"תארו לעצמכם שאתם עומדים ליד חלון בלילה, בקומה השישית או השבע-עשרה או הארבעים-ושתיים של בניין. העיר מגלה עצמה כמערכת של תאים, מאה אלף חלונות, חלקם חשוכים וחלקם מוצפים באור ירוק או לבן או מוזהב. בפנים, זרים שוחים לכאן ולשם, עסוקים בענייניהם. אפשר לראות אותם, אבל לא להגיע אליהם, והתופעה האורבנית הנפוצה הזאת מעבירה אפילו באדם החברותי ביותר רטט של בדידות, הדהוד של השילוב הלא-פשוט בין ניתוק וחשיפה".

אוליביה לאנג, סופרת בריטית, עזבה את בריטניה בשביל האהבה ועברה לניו-יורק. האהבה, כמו שקורה לפעמים, לא צלחה, ולאנג מצאה את עצמה לבד בניו-יורק. לבד. בעיר זרה. בשפה שהיא לא בדיוק הבית. לאנג הרגישה מוצפת, טובעת תחת נחשול של זרות ואחרות. כל אחד אחר אולי היה פשוט בוכה, אבל לאנג היא בחורה קשוחה והיא החליטה שבמקום להישבר היא תחקור את נושא הבדידות העירונית. התוצאה היא מרגשת ויפהפיה.

הספר שייך לז'אנר הפופולרי בימינו, שהוא מיקס בין ממואר לבין ביקורת אמנות/ספרות לבין ביקורת תרבות. לאנג הייתה נחושה למצוא ראיות חותכות לכך שהיא לא לבד במצב הזה, שהבדידות האורבנית אינה שלה בלבד, אלא מרחב משותף, שאנשים אחרים היו בו ויהיו בו, מקום שאם מתעלמים מבעיית הזמן/מרחב של היקום, הרי שהיא נמצאת בו יחד עם עוד המון אנשים מוכשרים ויפים. ואת ההוכחות היא מוצאת באמנות ובאמנים, שהם לב ליבו של הספר.

על ארבעה בנים מדברת לאנג: אדוארד הופר, אנדי וורהול, דיוויד ווינרוביץ והנרי דרג'ר. לכל אחד מהם מוקדש פרק, במה שלאנג מכנה "מפת הבדידות". בין החקירות האמנותיות משלבת לאנג בחרדה גוברת פכים קטנים מחיי היומיום שלה, מההרפתקאות שלה בנבכי הבדידות: הרגע שבו היא מתבוננת בחתונה פורטוריקנית בפארק בברוקלין; הניסיונות העקרים להתחבר לאחרים באמצעות טוויטר וקרייגסליסט; דייטים כושלים; הגלילה למטה ועוד למטה במורד המסך של פייסבוק או במורד הארכיונים.

ציפורי לילה / אדוארד הופר (פרוייקט האמנות של גוגל)

אדוארד הופר הוא כמובן סמל הבדידות האמריקנית הגדולה, הצייר של האנשים שמתבוננים החוצה דרך חלונות, שהם כל יכולים בעולמם ומשוללי יכולת בעולם שמחוץ לחלון, הרואים והלא-נראים. דרך העיניים של לאנג, שיודעת להבחין בכל הפרטים הקטנים, ולנסח אותם היטב, הכל הופך מהתבוננות אינטלקטואלית וניתוח קר, למסע בנבכי הנפש האנושית. כך למשל, לאנג מתבוננת באור הקרחון הירוק שמפיצה הזכוכית של הופר בציורו המפורסם "ציפורי הלילה", ואומרת כי זהו הצבע של הבדידות האורבנית: הצבע שנוצר מהטלת אור על זכוכית, כפי שהיא נראית מבחוץ, וממשיכה לדבר על חירותו של הגבר להתבונן, על חירותו של הגבר להשמיע את בדידותו.

אנדי וורהול 1975 (ויקיפדיה)

לאנג עוברת לדבר על וורהול, שהוא כביכול סלבריטי עמוס חברים, אבל בעצם היה בנאדם משונה, שהלך לכל מקום עם טייפ, כדי שהוא יוכל להקליט את החברים שלו ולהרחיק את עצמו מאינטימיות אנושית בסיסית, שאיתה לא יכול היה להתמודד. וורהול מוצג, כפי שהוצג כבר למשל בסרט Factory Girl על אדי סדג'וויק, כאדם אכזר, שפיתה את האנשים סביבו בעושר וסלבריטאות, כדי שיוכל לערוך עליהם ניסויים אנושיים בחיברות.

דיוויד. חתיך אש. (ויקיפדיה)

הגיבור של הספר הוא ללא ספק דייויד ווינרוביץ'. דיוויד הגיע לניו-יורק אחרי ילדות בעייתית מאד, והתחיל את חייו בשוליים החברתיים והמיניים של העיר, תוך שהוא מבלה את ימיו במפגשי הומואים מפוקפקים בנמל בעיר. הוא התחיל לצלם את עצמו תחת מסיכה, במקומות שונים בעיר, שהיו מזוהים עם ההומואיות של אז (מלאה באיידס, בזנות, באכזריות – ג'ונגל של יצרים ועשייה). לאט לאט הוא מושך את עצמו בשערות ראשו מהשוליים, ומצליח להגיע למרכז של העשייה האמנותית, למרכז של הכסף, למרכז של העולם. הוא היחיד שמצליח לצאת מהבדידות, ואף להפוך לאקטיביסט משפיע בתנועת ההומואים שביקשה להוציא את האיידס מהגטו הגברי אל מכוני המחקר וחברות התרופות.

הנרי דרג'ר. כשקוראים עליו הוא מרגיש יותר מוזר מאיך שהוא נראה (ויקיפדיה)

האחרון בסדרה הוא הקיצוני ביותר בבדידותו: מדובר באיש בשם הנרי דרג'ר, שכל חייו עבד כשרת בבית חולים בשיקגו, בעוד בחשכת ביתו הוא כתב סדרת ספרי פנטזיה מפורטת, ביחד עם מאות איורים, שתיארו מציאות ספק פנטסטית ספק סאדיסטית שעירבה ילדות צעירות, בולבולים וכלי נשק. דרג'ר לא היה חלק מסצינת האמנות ולא נוגע כאמן עד חודשים ספורים לפני מותו, כשהאוסף בביתו התגלה, ונחשול הבדידות שלו פרץ את דלת הדירה אל העולם.
לצד כל אחד מהארבעה מצעידה לאנג דמויות משנה, אשר מעמיקות את ההתבוננות שלנו אל האמן המדובר, ואל הקשר בינה לבינו. הופר, למשל, אמנם היה בודד והתבונן בתשוקה בדמויות שהתבוננו בתשוקה אל החוץ, אבל בביתו שלו התנהג כרודן עריץ ולא אפשר לאשתו את החופש האמנותי שהרשה לעצמו. האיזון העדין של וורהול בינו לבין המעריצים שהקיפו אותו התערער כשוולרי סולנס, מחברת "מניפסט החלאה", התקרבה אליו, והוא שיחק איתה ב-"התקרבי,התרחקי", עד שהיא ירתה בו.
ארבעת הגיבורים, האמנות שלהם וגיבורי המשנה יוצרים ביחד עם לאנג את הלב האמיתי של הספר: תחושת בדידות אורבנית שמכסה על קשרים אנושיים רוטטים וסבוכים, שמתקיימים תמיד גם כאשר נדמה שהם פסקו מלהופיע. אם תסתכלו היטב, אומרת לאנג, תוכלו למצוא עקבות של אנשים שהיו פה לפניכם ודיברו אליכם, ואם תקשיבו היטב, תשמעו שהם מדברים גם זה עם זה. אתם לא צריכים לדאוג: אתם אף פעם לא לבד.

The Lonely City: Adventures in the Art of Being Alone | Olivia Laing

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *