גם קופים נופלים מעצים

גילוי נאות בתור פתיחה

לפני שבע שנים פרסמתי ספר בהוצאת חרגול. "שתיים" עסק בזוג ביסקסואליות ובסיפור האהבה ביניהן, בדיכאון של האחת, ובהתבגרות של ההיא. פנתה אליי בחורה מ"ספרות גאה" והציעה להשתתף בערב לסופרות לסביות. אחלה. הגעתי עד לחיפה, נרגשת, גאה, ולחוצה, ושם פגשתי שלוש סופרות לסביות אחרות, שאחת מהן הייתה מעין רוגל, שבאה לשם בעקבות ספרה "היינו יכולות לנסוע". היה ערב נורא, שבו צעקו עליי במרתף חיפאי, כי לא רציתי לקרוא לספר שלי ספרות לסבית (יש לי טיעונים די טובים בעניין, אני חושבת). נסעתי עם מעין ועם בת זוגה הביתה, ובדרך דיסקסנו את האסון. שתיהן היו חמודות מאד. הזוועה המשיכה עוד פעם אחת, שבה נסעתי עד לירושלים, רק כדי לגלות שבמקום יש את שתי הגיסות שלי ועוד שני אנשים. זו הייתה הפעם האחרונה שפגשתי בכוונה את חבורת הלסביות הנוסעות ואת מעין. מאז, אנחנו קצת חברות וירטואליות, למרות שגילוי נאות: לא השתתפתי בקמפיין מימון ההמון שהוביל לספר הזה.

הפתיחה האמיתית

"גם קופים נופלים מעצים" הוא סיפורה של ספורטאית. הדבר הראשון שעולה בראש כשחושבים על המשפט האחרון הוא מספרים: כמה משקולות היא הרימה, כמה קלוריות היא אכלה, כמה סיבובים היא רצה סביב האצטדיון, דברים מסוג הזה. אבל בספר הזה אין מספרים, מלבד אלו של הנפש, שנמדדים בשנתות בלתי ממוספרות. רוגל התעמלה בטאקוונדו טכני, והספר הזה מספר את הדרך שעשתה מאז שהייתה ילדה קטנה ונחושה, שהתחילה להתאמן בגיל כל כך צעיר, שלא הייתה קבוצה מתאימה לגילה והיא הצטרפה לקבוצה בוגרת ממנה. רוגל הגיעה לאליפות העולם כחברת נבחרת ישראל, ועברה לענף אחר של אמנות לחימה קוריאנית, בו התאמנה עוד מספר שנים, עד שנכנסה להריון.

האימון תופס מקום מרכזי בספר, כפי שתפס בחייה של רוגל כנראה, והוא מועבר במילים יבשות ובמשפטים קצרים, שדומים לדו"ח סיכום אימון, אם מגישים כזה. הדו"ח הזה הוא מרתק, משום שהוא מבוסס על מבט של מספר יודע כל, שלא חוסך דבר, ולא מתעכב יתר על המידה אף לא לשנייה: התנועות, הפירוש המעמיק של התנועה לגוף וללוחמה, הדם, הכאבים, הבכי, המגנים, המזרון, האדמה, התה, היחסים עם המתאמנים והמתאמנות האחרים, הכל.

"גם קופים נופלים מעצים" הוא סיפור התבגרות של ילדה נחושה מאד, שבתמיכה אימהית נחושה גם היא, עושה כל מה שצריך כדי להיות מנצחת. אבל רצה הגורל, והילדה הזאת לא מספיק טובה בתחרויות טאקוונדו כדי לנצח. פעם אחר פעם אחר פעם היא נכשלת בתחרויות, למרות ההצלחות שלה באימונים. משהו בה מסרב לתפקד ברגע של בחינה אכזרית שכזאת. הכישלונות האלו פוצעים אותה, ועל גבי הכישלונות היא מפתחת את היכולת שלה להתמודד עם העולם, ולנסות להבין במה היא טובה ובמה היא לא טובה, בדיוק כפי שקורה לכולנו, שאיננו מתעמלים אולימפיים. בניגוד לרובנו, רוגל מצליחה ליצור מהכישלונות האלו רצף של שיאים נרטיביים, אשר משאירים את הקוראת במתח לגבי התחרות הבאה והעמוד הבא, וגם פותרת את המתח הזה בלי ליפול למלכודת של קלישאות נבובות אודות הכישלון שבנה אותי.

"גם קופים נופלים מעצים" הוא שיעור מרתק באמנות לחימה ובאמנות הספרותית של התאמת צורה לתוכן. מצד אחד, ישיר ומדויק כמו בעיטה רצינית, גם כאשר מושא הבעיטה הוא הגיבורה עצמה. מהצד השני, נותן אינסוף כבוד להכנה לבעיטה: לנשימה, להתבוננות ביריב, להבנה של היתרונות שלי מול החולשות שלו, לתובנות שאפשר לאסוף בדרך כל כך מלאת מהמורות. הקוראת הזאת קראה בנשימה עצורה את השיעור הזה, ובסופו הלכה הביתה כדי לנשום עמוק, לעשות עם עצמה חשבון נפש, ולסכם לעצמה את עיקרי הדברים.

"גם קופים נופלים מעצים", מעין רוגל, הוצאת מירווחים. לרכישה ישירה.

1 Comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *