לעבור – ביצוע ללא מבע

חוצה את הקו, נלה לרסן. מאנגלית: תמר משמר. הוצאת עם עובד. 167 עמודים. 

הפילוסוף האנגלי ג'ון אוסטין – שלא היה ג'יין אוסטן, אין מה להתבלבל – טבע את המונח "פעולת דיבור" (Speech Act), שמדבר על פעולה שמתממשת באמצעות מילים. הכוונה היא למשהו שנעשה רק באמצעות כך שאנחנו מדברים עליו. למשל, נישואים. המילים "הרי את מקודשת לי" יוצרות את הפעולה של הנישואים באמצעות אמירתן בלבד.

"חוצה את הקו", ספרה של נלה לרסן, עוסק בתופעה שהיא בדיוק בצד ההפוך של המתרס, בניסיון  שאפשר לכנותו "ביצוע ללא מבע". והתופעה הזאת נקראת "לעבור" (Passing). לעבור פירושו להידמות חיצונית לקהילה אחרת מזו שאדם שייך אליה, עד כדי כך שאדם זר יחשוב שאותו אדם שייך לקהילה שאליה הוא מנסה להשתייך. המונח נטבע תחילה עבור שחורים שניסו להיחשב לבנים, מסיבות ברורות. אחר כך הוא הורחב לשימוש עבור מגדר (מושג מפתח, למשל, בקהילת הטרנסים, עבור מי שהצליחו להיראות במגדר הרצוי להם), מעמד חברתי ואתניות.

כשמישהי מנסה לעבור, עוד לפני שמילה כלשהי נאמרה, מתארגן סביבה סדר חברתי ברור, שמשנה את כל מציאות חייה. נניח ששחורה רוצה לעבור כלבנה, מעצם הפעולה הזאת היא יוצרת את הקביעות הבאות:

  1. אני שייכת לחברה השחורה
  2. אני מעוניינת להשתייך לחברה הלבנה
  3. לעולם לא אוכל לעשות זאת באמת

ולכן, המילה היחידה הזאת, שלעולם לא אמורה להיאמר, אלא רק להיות מבוצעת, המילה שאם היא נאמרת הרי שהסוד כבר נחשף, מתממשת בכאב איום ותמידי בחייה שלה. מישהי שמנסה לעבור תמיד תהיה לא שייכת, לא לכאן ולא לכאן, תמיד הגוף שלה יהיה הגוף הלא נכון, שנושא עימו את ההיסטוריה, את ההשכלה, את ההתנהגות ואת סט הערכים שלא נכונים. זהו כאב אינסופי ומעגלי שראשיתו בגוף וסופו בשפה וחוזר חלילה.

Diane Marie Rodríguez Zambrano Next to Nicolas Guamanquispe first transsexual couple completely registering their union in fact in Ecuador (Wikipedia)

איירין VS קלייר

בדיוק בכאב הזה מתעמקת לרסן בחדות בלתי מתפשרת. איירין רדפילד היא שחורה שנשואה לשחור, אשת המעמד הבינוני-גבוה, שגרה בהרלם ועסוקה בפוליטיקה של שחורים מהסוג הישן: אין נגרום לכמה שיותר שחורים לצאת מהעוני ולהתנהג כמו לבנים. איירין היא בורגנית מהמעלה הראשונה: ילדים, בית, משרתת, שמלות לנשפי צדקה, הכל. הדבר החשוב לה ביותר הוא הנוחות והקביעות של חייה.

רק מה? אנחנו פוגשים את איירין בדיוק ברגע שבו החום מתיש אותה, והיא חייבת לנוח. מה לעשות שכדי לנוח היא צריכה להיכנס למקום של לבנים? ובכן, היא לא אומרת דבר, ומניחה לנהג המונית להבין שהיא לבנה, והנה: הפעילה החברתית השחורה זורקת לאנחות את הגזע שלה, לרגע, רק לרגע, כדי להצליח לשתות תה קר על גג של מלון.

ואז, במקרה, היא פוגשת את קלייר קנדרי, חברת ילדות שנעלמה מזמן. קלייר קנדרי היא צרות. היא תמיד הייתה צרות. והפגישה הזאת לא יכולה להיות שום דבר אחר. ויש עוד דבר: קלייר קנדרי נראית כמו לבנה. היא מתנהגת כמו לבנה. נסיבות חייה הובילו אותה לכך שהיא אפילו כמעט בת למשפחה לבנה. ובכל זאת, חוקי הגזע לעולם אינם מקלים ראש, היא שחורה. רק שבעלה אינו יודע זאת. בשבילו היא לבנה. והיא חיה תחת האיום המתמיד של גילוי. וגילוי במקרה הזה אין פירושו שיימינג או תמונה ממש מפדחת בפייסבוק. לא. מדובר במוות.

כמובן שקלייר היא יפהפיה עוצרת נשימה ששוכבת עם מלא גברים שאינם בעלה, והיא סכנה לכל נישואים בורגניים נאותיים, שחורים או לבנים כאחד. כמובן שהבעל של איירין לא יכול להעלים עין מתופעת הנשיות המרהיבה הזאת שפוסעת בבית שלו. כמובן שהכל עטוף יפה ומנצנץ בגינוני תרבות, שלא נורא מפתיעים כשלעצמם, ובכל זאת כתובים במיומנות ובדקדקנות. אין לטעות: מדובר בדו קרב אפל ומלא יצרים.

לרסן מייצרת את הקרב בין מי שלעולם לא תחשוב על לעבור לבין מי שכל חייה תלויים בלעבור במיומנות של כרוז ב-WWF. רגע היא מגחכת על היומרנות הנבובה של איירין ובמשנהו היא צוחקת מלוא פה על הנוסטלגיה של קלייר שמובילה אותה בחזרה אל החברה השחורה. היא עושה את זה תוך כדי להג נשי בלתי פוסק, אותנטי עד מאד, אכזרי ומרושע, שגורם לקריאה להיות מהנה ביותר (ותודה לתרגום הנפלא של תמר משמר, שגם כתבה אחרית דבר יפה שמבהירה את הנסיבות ההיסטוריות שבהן נכתב הספר). ומתחת לכל שורה, אם מקשיבים היטב, אפשר לשמוע את הכאב שמלווה כל צעד של מי שיודעות שלעולם לא יהיו באמת נכונות.

לרכישת הספר בחנות 'המגדלור'

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *