כך לא תכתבו ספר הדרכה

בשבועות האחרונים הזדמן לי לקרוא שלושה ספרי הדרכה מסוגים שונים. אני לא אזכיר אותם בשם שלהם, כי אני לא מרגישה שהם סכנה קיומית שצריך להזהיר את הציבור מפניה, אבל אני כן מתבאסת עליהם. ספרים גרועים אפשר תמיד לעזוב באמצע, אני עושה את זה מלא, אבל ספרי הדרכה גרועים לפעמים קשה יותר לעזוב, כי הרבה פעמים הבעיה היא בכתיבה עצמה; התוכן המקצועי הוא יעיל ומחכים וחשוב, אבל הכתיבה אוי ויי, בא לסגור את הספר ולברוח ממנו למקלחת. אז מטוב לבי, אספתי כמה דברים שחשוב לי להגיד לכל מי שמתכנן לכתוב ספר הדרכה.

"חשוב להתייחס לעובדים בכבוד ולגרום להם להרגיש כמו משפחה"

"רני עובד בחברת שקרכלשהו כבר חמש שנים. הוא מספר על החוויה שלו בחברה:
'אני אוהב את חברת שקרכלשהו. כבר חמש שנים אני עובד פה ואני מרגיש שמתייחסים אליי בכבוד ומכבדים אותי. אני מרגיש בחברת שקרכלשהו כמו עם המשפחה שלי, שתמיד מתייחסת אליי בכבוד'".
מתוך הספר: עצות למנהלים סתומים, מ. שרון

אחת ההנחיות החשובות שכל מי שקשור לעסקים בימינו מקבל הוא לספר סיפור. סיפור מוכר. סיפור מעורר אמפתיה. סיפור גורם לקורא לזכור על מה אתה מדבר. יש מנחי סדנאות כתיבה לעסקים שמגיעים עד הסברים על חברות שבטיות בתקופת הממותות וחלקים במוח שזה עתה הצליחו לסרוק אותם. האנשים בסדנאות הם אנשים נבונים והם מפנימים מה אומרים להם. ועכשיו, כל מי שכותב הנחיה כלשהי, עיקרון כלשהו בתיאוריה שלו במדע פופולרי, או הסבר למצב העניינים מרגיש צורך ללוות אותה בסיפור.
מה הבעיה? סיפור לא ממרק כל מצפון של כותבת גרועה. אם הסיפור הוא חזרה נמרצת על מה שהכותבת עצמה אומרת, אז או שהיא המציאה את הסיפור רק כי היא תלמידה מצטיינת של סדנאות כתיבה לעסקים ובאמת, אל תטרחי רק בשבילי. או שמושא הסיפור כל כך הפנים את הערכים וצורת החשיבה של כותבת הספר, שבאמת, אל תטרחי לראיין אותו רק בשבילי, אני יכולה לתאר לעצמי מה הוא היה אומר. אם סיפור מביא משהו חדש, אחלה. אבל באמת שלא חייבים לתקוע סיפור רק כדי שיהיה משהו בפונט שונה ועם שם בתחילתו.

"הכל התחיל כשנפלתי מהאופניים"

"זה היה בשנת 2007, באמצע הטור שלי עם החברים הטובים מהצבא, אבי ויוסי, טיפסנו על הר באלפים, ולפתע נפלתי מהאופניים וזהו. זה היה סוף הטיול בשבילי. אבי ויוסי הזעיקו מחלצים ואני שברתי ברך. מאז לא חזרתי לאופניים, אבל כן הבנתי משהו גדול: אם שוכבים במיטה משועממים מספיק זמן, מתחילים לצייר במחשבות ציורים או מילים על הקיר, ואם אף אחד לא בא מספיק זמן לדבר איתך, הציורים והמילים האלו מקבלים חיים משל עצמם. וככה המצאתי את השיטה שלי לריפוי בעזרת אמנות: הלוח החכם על הקיר, שבהמשך הספר אחלוק אתכם את עיקריה."
מתוך הספר: ציורים על הקיר-נפש, ש. מרון

יש הרבה אנשים בימינו שעושים שינוי מקצוע או קריירה דרסטי באמצע החיים. הרבה פעמים השינוי הזה נובע מתדהמה מוחלטת שהתרחשה בחיים הפרטיים שלהם. אני בעד שינויי קריירה: זה מחזיר את החיים לחיים, אבל אם במקרה הקריירה השנייה מולידה ספר, באמת באמת באמת שזה לא מעניין אותי לשמוע מה הביא אותך לתובנות המבריקות שלך. לא בקיצור נמרץ ולא בפירוט נרחב. פשוט לא. בשביל הביוגרפיה שלך יש את גב הספר. גם אם הגעת לתובנות האלו אחרי עשרים שנה של עבודה בקריירה אחת, אני לא רוצה לשמוע עלייך. אלא אם כן את כותבת ספר על איך נהיית מי שאת כדי שגם אני אוכל להיות מי שאת, אני לא רוצה לשמוע עלייך. את כותבת ספר הדרכה ולא ממואר: אם התובנות שלך מבריקות, אני רוצה לשמוע אותן ולא את כל החרא מסביב. אם התובנות שלך לא מבריקות, שום סיפור לא יעזור לך, גיברת. כי תחזרי אחריי: סיפור לא ממרק כל מצפון של כותבת גרועה.

לא, באמת. סיפור לא ממרק מיידית כל מצפון לא רגוע

יש השואלים אותי

"עד כה חילקתי את הסיבות לכך שבננה מרקיבה על השיש מהר יותר אם היא עומדת ליד אבוקדו לשלוש. בפרק הקרוב אסביר מדוע יש בעצם ארבע סיבות לכך ומדוע לא הכנסתי את הסיבה הרביעית לרשימה".
ירקות ופירות – שרק לא יתקלקלו, שרו מיט

יש ספרי הדרכה שמרגישים צורך להלאות אותי בעניינים שמאחורי הקלעים, ולפרוס בפניי מגוון שיקולים ודרמות שהביאו את הספר להיראות כמו שהוא נראה, או להתיש אותי בפיתולים לוגיים לא מעניינים רק כדי לסתור טענה מסויימת שקולגה אחת, רשעית במיוחד, עלולה להעלות בתגובה לספר. זה ממש, אבל ממש, מוריד. ובפרפארזה על המנטורית האולטימטיבית טיירה בנקס: Be fierce, own your book. אם אני קוראת את הספר שלך, אני מרגישה שאת סמכות מקצועית מספיקה כדי להחליט בשבילי מה חשוב ומה לא, ואני גם מרגישה שאת מספיק מבינה את התחום שעליו את כותבת כדי לטעון טענות שפעם לא היו מקובלות בתחום שלך. אל תטרחי להסביר לי למה עשית דווקא את הסלקציה הזאת, ואל תלאי אותי בהיסטוריה של התחום, אלא אם כן את כותבת ספר הדרכה לעריכה ספרותית. ובכלל, אל תתנצלי, את יפה בדיוק כמו שאת.

בפרק הקרוב אסביר על הפרק הקרוב

"עד כה עברנו על שלוש סיבות לכך שילדים משתינים במיטה בלילה: ראשית, הם קטנים מדי; שנית, הם מפחדים; שלישית, הם חלמו חלום מצחיק על מדקרון שמשפריץ עליהם בבריכה. בפרק הזה אנחנו נגיע לסיבה הרביעית לכך שילדים משתינים במיטה. מייד לאחר מכן, בפרק הבא נעבור על הסיבה החמישית לכך שילדים משתינים במיטה ובחלק השני של הספר נעבור על חמש סיבות מרכזיות לכך שמבוגרים משתינים במיטה".
מיטות- שיישארו יבשות, רון שמי

אני לא יכולה לסבול, אבל ממש לא יכולה, שכל שנייה מסכמים בשבילי מה קראתי עד עכשיו, ומבהירים לי כמו לילד מה צופן לי העתיד הסבוך של קריאת הספר. יש לך רצון להסביר את החלוקה, גיברת? יש לך הקדמה בשביל זה. אחר כך, תניחי שאני איתך, תניחי שאני לא סתומה, ותניחי שאם יצאתי מריכוז או איבדתי אותך, אני יודעת לפתוח את תוכן העניינים של הספר ולהבין מה קורה. רוצה להיות סופר ברורה? תעשי כותרות משנה ותכניסי אותן לתוכן העניינים. וזהו. יותר אל תטריחי אותי בענייני מבנה. תודה.

 

Tags from the story
, ,

2 Comments

  • אני רוצה שהסעיף האחרון יגיע איכשהו אוטומטית לכל מי שפותח קובץ מחשב כדי להתחיל לכתוב טקסט עיוני. ככה, על הקובץ הריק, שיופיע כמו מין סימן מים, יישאר שם איזה שתי דקות טובות, ורק אחרי שהוא נמוג הבנאדם יוכל להתחיל לכתוב. ואחר כך, בכל פעם שהוא פותח שוב את הקובץ כדי להמשיך לכתוב, שוב.
    בעצם לא רק כשהוא פותח את הקובץ מחדש. גם אם נגיד הוא הולך להשתין או לאכול או לקחת את הילדה מהגן, והמסך נכבה והוא חוזר לקובץ, שהסעיף הזה יהיה לו מול העיניים. במקרה כזה אני מוכנה להתגמש, שיישאר שם דקה ולא שתי דקות. תודה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *